מתת- להיות האמא שאת
ליווי בהיריון, לידה, אימהות וזוגיות

עברו כבר כמעט ארבע שנים ואני לא שוכחת את התקופה. הרגל שלי פשוט התחילה לפרוח. מעט מאוחר יותר, הפריחה המשיכה והתפשטה לה בגוף. פתאום נחת...

יש את הזמן הזה במוצאי שבת, כשאנחנו מחוץ מחוץ לבית, שאני מרגישה בו ריקנות גדולה. כאילו מישהו שאב הכל ונותרתי לבד בעולם. יש רגעים שהילד...

זה אף פעם לא נעים להרגיש שאכזבת מישהו אחר. כמו גוש תקוע בגרון התחושה מעיקה ולא משתחררת. כאילו לא עמדת בציפיות מסויימות ובסטנדרטים...

אנשים מפספסים כל כך הרבה כשהם עסוקים בדאגות ממה יהיה במקום להתמסר לרגע. כשמה הן בעצם הדאגות? הן רק תוצר של חשיבה מדומיינת על העתיד....

ופתאום משהו בי נפתח. שבוע 14 או 15 להיריון, אני בדרך לסקירת מערכות כשברקע הרדיו בוחר להשמיע את החדש של ריטה ומשי "קחי לך" ודמעות מציפות...

דייני. לחיות בדייני זו אומנות ממש. אם נחשוב על זה, תמיד אפשר עוד קצת. להשיג עוד, להתקדם, יותר כסף, יותר ילדים, יותר רזה, יותר יפה, אין...

זה תלוי באיזה יום תתפסי אותי. בימים שאני עפה, אני על גג העולם, יודעת שאני בכיוון הנכון, מכירה בכוחותי, אוהבת אותי על עוצמותי. בימים...

עניין הזמן עולה רבות בקרב אמהות רבות שאני מלווה. אין לי זמן ואין מקום לעצמי. תינוק חדש תובע את כל תשומת הלב, הילדים מלאים בפעילויות...

עד ממש לא מזמן שהיו שואלים אותי מה במה אני עובדת הייתי מתכווצת, ממלמלת שאני אמא וגם בתהליכי הקמת עסק, דולה פוסט פארטום. מכירים? בעיקר...

בערך לפני חצי שנה הרגל שלי התחילה לפרוח ומעט מאוחר יותר, הפריחה המשיכה והתפשטה לה בגוף. פתאום נחת עלי משהו שנראה כמו "אלרגיה לשמש"...

לא פעם יצא לי להטיח בבעלי שקיטר על הפקקים: "מה אכפת לך? אתה לבד באוטו, יכול לדבר בטלפון בשקט, להקשיב לרדיו, לשמוע הרצאות, לבד. לבד. לבד"...

לכל אחת יש סיפור שהיא מספרת לעצמה על משהו בחייה. לא יכולה לצאת בערב כי הבעל חוזר מאוחר, אין מצב להתחיל לאכול בריא, כי זה דורש מלא זמן, ...

לשמחתי בורכתי וההריונות שלי מגיעים אלי כשאני חפצה בהם. אף אחד מהם לא היה הפתעה עבורי וגם לא נאלצתי לחכות חודשים ארוכים עד שהם הגיעו אלי....

מידי פעם נוחתים עלי פרצי אנרגיה ומצב רוח כאלו בהם אני יודעת שהכל אפשרי. יוצאת החוצה, מסתכלת אל העולם וחושבת שבעצם שום דבר לא מגביל אותי....